Calvary


Translator from Serbian into English: Leila Samarrai
4
Calvary is seedling through time
erased from consciousness,
bends its way further
unto
sparingly – thirsty,
they stagger
in the flock’s direction
dead on their feet
and their shepherds
Earth is small, networked,
putting the right people in the right place
You just have to be there
and not trusting anyone and not loving anyone.
only then opportunities for success are enormous.
Hope rises proudly her head
from knickknack
by the scarlet law of misery
though.. it is honorable to have her
Hope’s prepotent line deepened.
Too bad She has remained where I left Her
Hope has a faint lineage, she turns
Hope designs people
Hope… probably counts how many people have recognized her
(jammed
between two ax blades belonging to
Henry VIII executioner
slightly dented,
cause of the solid grip
)
But I’ll go out today
exposing myself to their gaze,
let them lead me and let them talk
I’ll put it on my face
embedded expression of
a veritable listener
they will think it’s because of them
I’ll know it’s because of me…
and before I get wrapped up in the new, upcoming dream,
anxious again
Golgotha came
to stab me
to resurrect me
Advertisements

Hunchbacks, butcher clowns, villains!


Hunchbacks
With a cloud on their back
Butcher clowns
Villains
Regana’s daughters
Who hate my day
And all my mornings
Born from the wound
Of glistening narcissuses
Litter of Lucrecia
You exchanged venoms
Compressed into pitchers
In grinds sweetly
To stain the knife
With ancient cause
It is the artist osculating
He butchered the night
Of silence
And hush
But I will further hear
The eternal echo of my death.

The Darkness Will Understand, Hebrew Translation, החושך יבין


translated into Hebrew, by Rebecca Nazah, my colleague writer and the owner of Thoughts in Life

החושך יבין

לחסד שלך*

אל צל הוורדים רציתי להסתתר

אבל אני נרדמתי בספר

פתוח על שיר על מענה

משוררים של מזמן

תחת צללים ואדמה

לספור אותם על שרפים

על קדרות, על שמשות החלון

על הדלתות נפתחו וסוד החיים

על ענפי ברושים המפתים בדממה

וארוך, בוקר צפוני תחת נבלים

בדממת הראייה

תן שקט לקרוע את האמת

שר של אבן

* פנה אל הקוראים

1

הצער מוסתר בתוך ראש מעוטר בדם

לקראת החכמה הקרויה ירושלים

אתה הורג את האיש שמקשיב למרחק

האם “אקסי הומו” באמת שם

ההיררכיה הגבוהה יותר של ספרד

בזמן שהזמן זורם ייאוש יורד לדימום

אף פעם לא מכאיב, לא מודה בכאב

ציפור אני

ציפור עם רצון למות בספרד.

אני אכתוב בדו”ח

היא מסתתרת בפירות רכים

יוליה בורגוס

זיכרון אחר מתקתק משש

2

יהירות על שביל השועל

הנה נס!

לכאורה חד צדדית בשעה מקרים

מתאים לרגע מקושקש

השהיד ובתה ששוטפים את רגליהם

מצופה מסמרים במקום סנדלים

דבר בשקט.

כל דבר מלבד סירה

מפנטז וגרדונים חופי

הבת האם אתה רוצה את אבקת להחליק לך

כדי להפריע את הנטיה, אי-נוכחות וקנוקנות

מעוות על פני האבנים שאתה מתגבר

שחור יותר מאשר בלילה

אתה חושש שלא יהיו עוד חוליות

זו השעה השלישית בלילה

3

אתה לא מבין – הדם שנשפך מצלצל

לך חשש אימה חשפה

מבייסורים מכם בעצמכם

בעוד אנחנו אורן על גבי טרסות גרסיאן.

בַּת

עדיין נהרות נשמעות במאמץ

ובאותו קשר

במראות היא הדרך לאדמה של מתים

ומתפללים של הכרונומטר

ואת הפריחה הבלתי נתפסת של הקיץ

שים את היונה על האש הבת שלי

אנחנו הולכים להשביע את עצמנו

חגבים וגם הבת שלי

לפני שהם נוטשים אותנו מבעד לחלונות

אני מכריח את האדם הבלתי-אמין

מפסיק את נשימתו ויוצא לדרך

  של יופי, פקודה ומלחמות

השלטים לאורך השביל הם הדבר היחיד שנותר לך

4

כך דיברה אמי.

חפשו עוד את האדמה

נשכח בין העצים

תחת אשר נולדת

בלילה הנבחר

כאשר החגבים התעופפו מן הטרסות

לתוך ערמת הקולות המלאים שנאה

מכוונת אלי

אמא שקטה

אפילו לא קול להבהב בתוכי

איך יכולתי לדעת

על הצד השני של מפות

הם עדיין באים לקחת אותי

מושרשת בבוקר האחרון של כדור

אני מתעוררת יחפה

הים מפוחד

כמו קרקע מרעם

5

למרות שלא כל פצע מדמם

עוֹד

אדם מת כל ערב

למה

6

החשיכה למחצה והבדידות ייעלמו

אני אשרת לבד בתוך עצמי אפילו חשבתי שאני לא שלי

לפני הברכיים הפצוע הכל נפתח

פרחים ומחשבות, סיפורי צדק

גולגלות וונטון ותקופות ללא מנוחה

אלוהים יעניש אותי אני יודע

אבל בהתכווצות התשוקה

לא ישברו אותי הנעדרים

רקדנו כל היום

הבדידות מחדש מחובקת בעמקים

מעל ראש האביב

וחטא לאנשים

אני מפחד להיות

7

אני אהיה הצל שלך

ואת צעיף הכלה

וצעקה ראשונה

פשע של תשוקה

ואת הדם של שתי הפעמים, חולה ובריא

עדיף לפחד

סוד השרך היה וגם לא

ופחד

ממקום כלשהו הבדידות נשרפת

סגור בתוך הכוכבים שבתוכי

אני עדיין אוהבת את העיניים

ללא אהבה, החושך יפיץ אותי

8

במיטה אינני מסתמך על מצוות

הוורדים כבר מכוסים ברוח

כמה שעונים אתה שואל

עם הנצח הוא מאוחר מעל עמוס בעוד הבוקר

בוקר דליריום

הם צופים את קץ העולם

דרך שערי הכוכבים

הם ירצו לפתוח אותם, לפתוח אותם הם לא יוכלו

הם ירצו לסגור את שניהם ואת הכביש

השירים יבשר את המתים

המתים והחיים יסתלקו מפה לאוזן

ללא תחושה אחת

אלוהים שלי ישן מלמל תפילות

אחרי זה אני יורש עצב, רוח, הרים, ציפורים

להתנגד קלפה עם זאת ידיים

אני לא פוחדת מכדורים

ואת פרש האפוקליפסה

אבל אתה

אבא האהוב שלי

9

יהיה לי זמן לספר לך

האם המילים יסתובבו מחר גם כן

והאם המהות תהיה החוט

מנורות כפופות עוקבות אחרי

בין געגועים לפחד

בין תשוקה וקביעות

תמיד נוכח בזמן שאתה ישן בחוסר מנוחה

שם מתחילים ההתחלות

גם בדידות נתפסה, מעוצבת ומוגבלת

ותכולתה דעכה בסערה

איפה ההתחלה והסוף נפגשים

כל ירח מלא

10

עוד חלום

צעקה של שלושה ילדים בין העלים

קרוב למפל ולתהום

ורדים קרובים מדי אליהם

אני צריך לעקוב אחריהם או להתעלם מהם

החלטות מוזרות

וילדים נסים ללא אמונה עצמית

בבוא הזמן הקרקע ואת הכוכבים צריך להיות ידוע

אז ההתגלות האחרונה

זה לא זמן ריק

ודלי הצלוב של ההסתגרות

11

יהיה לי זמן לספר לך הכל

אנחנו שלווים, לא חיים.

אנחנו רוקדים על שטיח של שרך

בקצב המתים

היזהר דמעה של מטורף וגשרים ללא גדרות

קורבנות ובדידות התפילה

טופח על הכתף

והריקנות שבה מתים המדריכים

להזהר

אל תימצא שוב

אנחנו שלווים

בינתיים אנחנו לא חיים

12

בין אביב לחורף

לבן ושחור

הלב וטברנה עם רמת גפן נמוכה יותר

בין המסכה לבין השבורה

לא מציאותי ומגדל העיניים הפוכות

בין היקום לבין “אני יכול”

“ו” זה שילם הליצן העיר

בין “קצת” לבין הקיום

נרגעתי מהבכי והצום

אני משתחווה לך

אני מבקש ממך עזרה

גברת של שתיקה, אש ופיתוי

13

לכו אל הסתיו השקט

השלווה המאוחרת, אל תיכנס לקדחת

:תוכלו לומר ללא הרף המלכה של צחקוק

כשהייתי בסינגידום הגעתי לחפש עולם זר

לא ראיתי מה דמיינתי

אבל טיפה חדשה של דם במורד הרגל

ומילה לא מאומנת ללא רצון לדבר

יער הזמיר

אם אתה יכול לשיר בחצות

אני אשמע אותך כאן

בין השמחה הלילית לשחר

14

כמה מהר עובר הצל אומר מרקו אורליוס

הנשמה היא זמנית, לא כן, הוא קיווה

עם שדים בפעם השלישית

של רתיחה מתחת למין האשמה שלו פרוטה, אדם להקריב ואת החיים

חוסר שביעות רצון הוא מה מושלם

מאז ימי קדם אתה לא יכול לאבד את מה שלא היה לך

להרהר

אם אתה מפריד את עצמך פעם אחת

אם אתה לומד על הצדק בירושה של כאב

יכול להרעיל הצתה להיות שימושי

האם אינך מקלה מדי על מרקו אורליוס

לפני חלוקות וגעגועים

נוצר בכוונה

היום הדברים פתוחים לגמרי

עד שהרוח צמא הדם דופקת אותם

ומביא אותם למחר אשר לא יהיה

בשביל זה, מרקו אורליוס, בכל פעם שאתה מסתכל על עצמך

זכור אם הצורה היא מכשול בפני המהות

ותענה מי הוא השקרן הגדול

החלום או הצל במראה

15

מתי יתחיל האין

מתי נשמע את הדים של הבוקר

נטולת מהירות, אהבה וחוכמה

תבוא השעה

להיות בו זמנית

להיות שקט ולהבזיק

להיות התנגשות ויצירה

אז דרך רגע של כלום

אתה תיוולד לעולם הזה

לאחר מכן התפשט דרך טעם של כלום

כמו גלים של מים

16

מכסים את השפתיים ואת ברד

שאפו את ריח הרוח והשינוי

פתח את הארון הקטן

תן לכל הדברים לעוף החוצה

שני לילות שלווה ושירי ערש

דחה אותם

בלבול ולילות ארוכים באים

אם אתה רוצה לחישות מקלטים עבים

לְהִזָהֵר

החלום הוא מזרע מפורסם

בעידן של אשליות חדשות

איזו בתולות מתעוררות לחיים

17

מדוע אין גבולות

בין שקרים לחיים

לפני הברכיים הבתולי

נולדתי בשפע של אור וצללים של המפל

וחיכה לנשוך את הפירות

דרך עולם אחד או מאה

והם היו מרירים בפנים

אני חוזרת לריח הבית

האי שוחה בלילה ומים

18

קדחת אין סוף

השיר נשאר ללא קול ואש

הערפילים אינם ששים לב

מכאן ההבדל הוא ריק בין מים ובוץ

נערה ללא מעוז בוכה

בעוד חומת המולדת

19

אני ממשיכה לרעות במלים

יום ולילה

קודם אני מחפש אותם

להכיר אותם אפילו בין לטאות

מי מכריז על מזל רע

ולמרות שהם לשווא

אתה רוצה זמן וכבישים

ומעגלים כחולים מעל מעיינות הנחלים המהירים

אתם ילדים של אור ירח

אני גבעול בודד

שיננתם צבעים

אתם משוררים, שעדיין לא

אני פאן האהבה

לא יודע איך להגיד שממה על השפה שלך

מסומן לשיר אני משתוקקת למזרח

איפה יכולתי לשרוף את עצמי

ולהפוך לכוכב

כמו נחש נוצה

(אם רק יכולתי להתנדנד

לרגע

אפילו מוסיקה היא נזיפה)

– נחש נוצה הישות המיתולוגית של טולטק, המקורי השליט הכהן הגדול, ולאחר מכן על אל הפטרון. לפי הסיפור, הוא שרף את עצמו והפך לכוכב

20

כמה שמחה הם הדים של המישורים כאשר פוגשים מים

צמרות העצים הסתחררו

מתחתם הצטופפו הנהר ואני

לא להרבה זמן

המוזיקה של הפחד ואת הרעם של רעם

תרים את המים נגדנו

לא ידוע לנו עד אז

כמו אתמול והיום שלי

אני נכלא

אז אני לא הולך למקום שבו המים זורמים

מה שהופך את היעד שלנו

על חוק של כלי ממוזגים

הכל לי אותו

השומרוני מת

אני אלך למדבר

אני אעשה לעצמי מסכה וזימן את הגשמים

האם העין הגדולה רואה אותנו

21

אל תשכח

מים הם גל לריקנות

מים הם נפילה באמצעות מטאפורות

אשר מתחנן את המראה

לחזור

למקומות החסרים של השיר

רק החלום שלי

לא מובא לתחתית

22

לעולם לא אספר

איך מריח סהרורי

מסוגל להיות ער

אני לעולם לא נרדם

אני פוחדת ממחשבות

מה הם מחכים

אלה שזוכרים את דברי

הם אבן מתפוררת

23

אני ממצמץ דרך הרשת

סוחף

האם מלמול הילדות

סמלים של אינטימיות

וחלומות

אחד אחד

אחד אחד

והזמן הפך

זמן בצד השני של הקיר

והחיים שמאחורינו

24

אני אוהב חצות בלי עייפות

ואהבה בלי לחשוב

שפתיים מלוכלכות

בין עצים מנומנמים לשחר

אני הילד על גב העננים

אני לא רוצה שהקול יגיע רחוק מדי

גם המגדלור לא ילך לאיבוד בחושך

לא שומרים שמסתכלים על הסודות שלי

(ולא קשתות ניצחון של בוץ)

אני רוצה חולצה של כסף

כדי להסתיר את התצוגותפרגרין

אני מאחלת לעיניך רק בין הקירות

היו לי די מן המבולבלים והיללות בלילה

ואלה שמחפשים אותי ונרדמים לפני שהם מוצאים אותי

25

לילה ודלת פתוחה

ספוק משתלט על ראשי

אני רואה את העיניים שלך

שעת השיפוט – רגע שנמדד במדויק נשרף

אני רואה את העיניים שלך

הם לא שייכים לי לבד

זרקתי את נשמתי

אלה הקשתיות של הרוח – צועקים את המראות הכהות

קולות משומשים עולים מדם

הם נופלים על עצים בזחילה

אתה חוזר

להרטיב את קדושת שפתי

אני

השתקה וקשיחות על הסף

ננשך על ידי הכאב הראשון

אני זורקת ארס נחשים

אלה אולי שתיקת השנאה שלך ושכחה שלי

באמת

גם את, לא אני, לא את הקודש

לא מלחים

נשאר על חופי הספקטרום האבודים

לא זעקת האוניות בלילה

או שזה שיר של אהבה אלימה

היא לעולם לא תישאר ללא קול

גם כאשר לא נשמע

26

היערות ישנים

לא לדעת

על הדשא המפוחד

ואנחתו

במיוחד

בזמן הרוח

וגם משקעים צמחיים

27

שתיקתם של ישני האבן

ואת הקהל מרומה

אני לא אומר דבר לפני הצלילים האילמים

אני צופה קדחת

אני שומר עליך מדממה

והעיר מרגלת בפריחה

אף-על-פי שעדי ראייה מפרידים בינינו

היעלמותם של צבעים

הופך יום ללילה

ואת שבורה לתוך סלע

אל השעה התשיעית

28

גוויות צבועות משחררות

אני עדיין לא שקעתי את כולם

דומה מאוד להיסטוריה של הצעיף השחור

מוכן להעביר זמן ואוויר

במהלך זה

שנת אלף תשע מאות ותשעים וחמישה

קשה להשתיק את הצעקה מעל הדיווחים המתים

היער והדשא עדיין נבטים מן החיים הקודמים

כי הם הכי אמין

אלה שהגיעו מהזיכרון הירוק

וקברים לפני שכחה

משא ומתן עם השמים

אנחנו מתבוננים על החיים והמתים

אם המתים לא היו בחיים

כולנו נישאר ללא לשון ושבט

הם גם לא זוגות שלך

האם ייתכן שהחיים נובעים מחולשה

כאשר בהיעדר

הם נותנים את עצמם זה לזה

29

אימת הציפורים המתות

בתוך הסביבה של המוקד

השיר של דם

קיים

מחשבה קטנה מעט יותר

כמו המרחקים

להשתעשע בדממה

להעיף מבט למטה במערבולות של אטילה

לחפור את הציפורים

אשר עצמאי

משוכנע

זה הקולות היפים ביותר

להגיד

מקווים מתים באדמה

אנחנו צריכים אותם

בהתחלה ובסוף האהבה

אנחנו תמיד קוראים להם אז

30

קלדרון אמר: החיים הם חלום

ליווי מטעה בין שתי התעוררויות

לא חיים ולא מוות

וגם לא משהו שלישי

גם לא חיים אחרי המוות

גם לא מוות לפני החיים

והוא מת בין ידי שעה

לפני שהוא מבלה את הלילה בגופנו

סג’יסמונדו כבול על ידי כוכבים מסוכנים לשווא

מכריזה על אשליה גדולה

ומעגלים של חלומות אילמים

אחרי אלף ומאתיים לילות

אני רואה את עצמותי מציצות בגנים

אם הנצח ישלוט לפני עלות השחר

אולי זה ירפא את הבדידות

31

שני עננים מחובקים

אולי אפילו שתי ציפורים

או צעיף ידוע בקשר

או חלום בין שתי צורות

הדם מבודד את עצמו לשווא

ושקט עם הצל

התפוצצות הם סלילים ומכות חסרות אלוהים

מה שאני לא מבין

כמו גם את הקול נעדר אני עוקב אחריו

בעוד העננים אינם זזים

32

הצל נמוג

והשרפים אבודים

נושך בתוך עצמם בכל פינות העולם

לאן אעבור אם החלום האפל יתגבר עלי

ואת הערפד

הספקטרום של חייך עדיין לא נעלם

כמו חנית שנדקרה

לעיני האלילים

33

הירח מחליק במורד היער

אבל פרשת הדרכים עדיין דמדומים

מתוכם בידיים ידיים וקרבות מכשפות

תהיה לך את הנבלות שלך בהתכווצויות

אנחה מתחת לשכבת הקנאה

להקשיב

אל תחכו לשמש ללא צל

זה לא שונה זונה

מטביעה על חוף

מאי נשיקת הפואטיקה

שחרר את הירך אל שפתי

אולי שתיקת הכל

פרט לעדינות של גשם מוכן טרי

אני לא מתחרט

כי חול הנהר יכסה כל בית

34

מילים שייכות לכולם

אפילו לא על ידי בריחה אתה יכול למנוע הכובד שלה

אז לא ממהרים לשום מקום

אל תרגישו את הבטן של החושך באצבעות

מישהו ימות במהלך הדמדומים הראשונים

ואני אכתוב על שביטים

לשלול את הלחם בידיים שלך

ולהכין את האדמה החרושה

בשביל מתים של שפתיים ורודות לנשום

לישון בשקט

אני מזייף כל מה שצריך

אני אהרוג את התרנגולות אם הוורדים לא יעצרו אותן

אתה מוצא את אלה שהאשימו אותנו

35

נעצר מפחד ההמתנה

אתה לא גדל

אפילו לא לוכד חלומות

כאשר אתה עובר על להבה עם להבה

מאחוריך הריק והרוח

הפוך את הקשר של קשרים לא מציאותיים

36

זכוכית פאנלים לייפות את החיים ואת האהבה

תנו להם לנסות לשבור את העדשה של הבתים שלנו

ואת עציצים עם פרחיםמקפיא של חטא

אתה צוחק מראה את השיניים השחורות שלך

תאוות הבצע שלך ואת האימה הם לשווא

אם הפנים שלך להירדם במראה שבורה

זה לא משנה

אני נמצא הרחק צפונה בהיעדר משמעות

לתוך שתיקה וקור

היכן שרק העצים דומים לבני אדם

37

עיוורון – גורלו של הארור

שקט – הרגל של רוצח

וחלום – בעקבות תמותה

זה יכול היה להיות שלושה אנשים

התמזגו בעיניהם

למרות שאחד מהם הוא עיוור

לפגוש אדם עם כל החושים שלו הוא נדיר

מכיוון שהכביש אינו מסומן

עדיין

אם אתה לא רואה

או אל תחלום

או לא יודע איך לשתוק

38

אני מאמין באלוהות המוות

והאמת של השדים

כי בתוכם יופי חירשות

הטבע מסוגל להרוג

ללא בדיקה מחודשת

כדי להפריד בין אותם צללים

עיניים שלי

לא אכפת לי כשאמות

הטריקים שלך לא יכולים לנחם אותי יותר

הטבע יכול להעניש את סקרן

עצמאית מחטא

רק על האשליה ועל האמת לא להיפגש לעולם

39

הלילה את הקרניים הסגולות של העננים

העיר את המתים הצייתנים

מי הרים את ראשיהם

נשענו על ידיהם

הם לא יודעים אם הם חיים או מתים

הם שמעו חצוצרות ביום הראשון

ונרדם תחת דגלים ועננים

תחת אשר לנשום בפעם הראשונה

תחת הכוכבים

ביום השני בלי להאמין בקיומם

שתיקה ופרחים פורסמו

בינתיים צללו השמים אל בין הערביים

וביום השלישי

המתים חגגו את ערנות המצעד

40

עמק הפסוקים עדיין מפתה

בנות אור בשמלות של לונה

אחיות לעצמן

ללא רעש הם ברדזה לזה בעולם

ומזמינים אותי למעגל הריקוד שלהם

אני מקבל את ידו של אחד מהם

מסובך

אני מטייל

לשווא

צעדים מתוחים אינם מוזרים

מתוך תהומות ונקודות מוקד

 

Winter idyll


Blow blow winter wind
Beat with low rhythm our inland air.
wild-eddying swirl in her sharpened face
and, bleached, fresh buds of white hiding place
moving on softly line to line

The half-stripped trees and this pale air
hides hills and woods, river and heaven,
I, zip my farm at the end of the garden.
winter idyll.

I agree there is some sweetness in its white cruelty
so, maybe one day it will be
a beautiful place
Until then, the echo is still
devoured by a frosty meadow languor
Perhaps one day it will be
such wonderland place
Until then,
a crisp of winter’s night’s
coated in white shirt sewn from a black cut.

Ljubodrag Stojanović, author, A review of the short story ‘The Bitch’


Ljubodrag Stojanović, author, http://www.alma.rs/autori/lj-stojanovic.html

A review of the short story ‘The Bitch’
THE POETRY Leila Samarrai is an exceptional poetess. Hence why the lyricism is so excellent in her works. Consciously or not, whatever the case might be, ultimately it is irrelevant, the verses flow from her sleeves, fingertips, quill, making up a powerful waterfall of verses which floods us readers, therefore we, occasionally, while disappearing into the colors and verses of Samarrai, get the impression that we are reading a poem, a poem that akin to sound (of whistling) gets stuck in one’s throat.
THE PLAYS I have had the honor of reading Samarrai’s plays. Perhaps some would call me subjective on this, but her plays are equally as good as her poetry. What’s more, Samarrai’s poetry and plays often are intertwined, making up an antique literary fatherland. Samarrai’s erudition mixed with imagination creates and destroys worlds and universes, leading us through epochs and vast spaces as if in a dream, or rather, in a moment. Is ‘The Bitch’ a type of play? Very much so. This story yearns for an adaptation, and it might happen if an open and ingenious enough person reads it and feels its bark or voice as an invitation for casting of a role of roles.
THE FARCE Speaking of playwrights, farce is the one thing that must not be avoided in Samarrai’s works. However you identify with her protagonists of either sex, with their realistic – and in a way our own, too – basic and easily recognizable problems, we are left with the other side of Janus’ face, partly smiling, partly grim. It is enjoyable to wander around the light and darkness of Leila Samarrai. Her humor can also be quite vocal, with many a hahaha within, and it can also, in the blink of an eye, turn itself into a very sharp and even shredding satire of human and less-so characters. Samarrai is what Branislav Nušić could have been had he ever wanted to dabble in horror.
THE ABSURDITY Mentioning Samarrai’s works, and glossing over the absurdist tinge of it, would religiously speaking be blasphemous. Even though it seems easy to write of absurdist literature or to write absurdist literature itself, I would disagree that everyone can do it with a little bit of imagination packed into the zeitgeist. Samarrai’s absurdist tendencies are not there for absurdity’s sake, nor does it adorn itself with it, spraying it all over the letters, nor amateurishly summon it like the Dodolas summon the rain. The absurdity is there, it materializes on its own, popping out of the situation, has a face and form of engaged literature, it is strong and loud, it chides and accuses, it awakens and sobers…
COURAGE Leila Samarrai is without a doubt a courageous person. I will not go into the minutiae nor explain why I think so. It will be enough for you to take one of her works, read it from start to finish, and it will all be clear. Without literary courage, there is no literary quality, or rather, it remains unfinished and silent, which in literature is a death worse than death.
METEMPSYCHOSES AND METAMORPHOSES IN ‘THE BITCH’ All of these characters might in a Borgesian, Alephian way, all be one. Peter is Ana and is Pipi and Fifi, and…The whole work itself. And not just him, but each of them separately. Dismantling, rearranging and transforming of characters is in particular a great treat of this all-encompassing work. For instance, Pipi is 2×3.14! An amazing solution out of which Pipi becomes Lazarus who is raised back from the dead. Also, the amazing ‘woof woof’ ending, with its greeting or saying goodbye, stultifies any character division to humans and animals, men and women, protagonists and antagonists. A top notch work of fiction alongside which you grow and learn.
https://www.limundo.com/…/I-lud-i-zbunjen-aforizmi…/54762727

http://www.alma.rs/autori/lj-stojanovic.html

LJUBODRAG STOJANOVIC WAS BORN IN GNJILANE ON APRIL 22ND, 1972, WHERE HE HAD LIVED UNTIL JUNE 1999. HE WRITES APHORISMS, POEMS, ROCK LYRICS, PLAYS, SHORT STORIES, AND NOVELS.

HE IS CURRENTLY LIVING IN NIS.

SELECTED BIBLIOGRAPHY: ‘THE SERBIAN STORY’ (2002), COLLECTION OF APHORISTIC PROSE ‘BOTH INSANE AND CONFUSED’ (2009).

Don’t miss my poem published by The Woman Inc. magazine!


https://www.facebook.com/thewomaninc/

 

A compelling rape poem from Serbia.

***

So I mature like a corpse flower
My pulchritudinous petals reach up for light
And they come to me like flies to rotting meat.

This is the world of lies
Of thirsty angels who die
While still appearing angelic
They’ve lost their shine

Have you ever been raped?
You should join me like a vampire
You’ll be bitten for a limitless life
For a never ending night of screeching sodomy…

***

Read more: https://thewomaninc.com/2017/03/31/rape-poem/

 

 

The odds are back!


Don’t miss my poem “Are You Mad, Ovid” published in the pro-resistance and anti-douche issue14 The Odd Magazine https://www.facebook.com/oddzine

You can read my poem here: https://theoddmagazine.wixsite.com/oddity14/odd-shorts

The odds are back!

avLeila Samarrai uses absurdist and the elements of farce in her plays. She favors surreal short stories, horror fiction, satire and humoresque, enjoying the vaudeville style of structure interwoven with the style of “Pythonesque” stories. She has had her work published in numerous local magazines, both in print and electronic form and been variously awarded. She currently lives in Belgrade with her five cats.